"מה? להתחפש לאלטרנטיבה?" שאל בוז'י את יועצו בשעה שזה לחש לו באוזנייה כשעמד על הפודיום רגע לפני עוד נאום.
"כן, כן, אלטרנטיבה. התפקיד של ביבי תפוס, ניסינו, זה לא עובד" עונה לו היועץ.
"תשמע, כבר צבעתי את השיער לסגול ויש פה המון אנשים, מה אני אגיד להם עכשיו...?"
"לא יודע, תאלתר. העיקר, אל תגיד הסדר. הסדר לא עובד. תן משהו קליט..."
השיחה הזו שלא היתה, מציגה את הלך החשיבה של מפלגת העבודה. אף שלא כל יום פורים, כבר כמה שבועות שמפלגת העבודה מנסה להתחפש לאלטרנטיבה. לפני כחודש אישרה כמעט פה אחד את 'תכנית ההיפרדות'. תכנית הפרדה חד צדדית, שההיגיון שמניע אותה מניח שכרגע אין פרטנר ומו"מ מדיני אינו רלוונטי, אבל זה לא הפריע לה להסתתר מאחורי מסיכה ולקרוא לה 'תכנית מדינית'. אם אי פעם תצא התכנית המדינית הזו לפועל, היא עשויה לסתום את הגולל גם על הסדר מדיני בעתיד.
התכנית גאונית בפשטותה. מסביב לשכונות הפלסטיניות נבנה חומות. את ירושלים ההיסטורית שמהווה את לב הסכסוך נשאיר בצד הישראלי, את הפלסטינים נשאיר מאחורי הגדר, ונגיד שחשבנו מחוץ לקופסא. על זוטות כמו 'צד שני' שלא יהיה מוכן לקבל את המתווה, לא מטרידים עצמם במפלגת העבודה. גם העובדה שבניגוד לאינתיפאדות הקודמות שבהן השתתפות הפלסטינים הירושלמים הייתה זניחה, גל האלימות הנוכחי יצא דווקא מירושלים שבה כבר הוקמה גדר הפרדה לפני כעשור, לא מעסיקה את מי שמבקשים לפזר אשליות.
אגב, התאומה הזהה של התכנית, 'התנועה להצלת ירושלים היהודית', שנולדה באותו זמן וינקה מאותם מקורות, לא מתחפשת. הרוח החיה מאחורי היוזמה, חיים רמון, אמר השבוע: "אי אפשר לעשות טרנספר, אבל אפשר להציב גדר". בהתאם לכך בחרה התנועה שם ולוגו שהולמים את כוונותיה (ומתאימים במקרה, או שלא, למידותיו של בנצי גופשטיין).
כמו שעון מקולקל שמראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, גם התכניות האלו הגיוניות רק בפורים. אבל פורים יחלוף והתכניות יישארו. במציאות הנוכחית אם מפלגת העבודה רוצה לשמש אלטרנטיבה, עליה להכיר בעובדה כי ירושלים היא ביתם בהווה ובירתם לעתיד של שני העמים, ולהימנע מצעדים חד צדדיים שעלולים לקדם היפרדות מפתרון שתי המדינות.
הרצוג: "נו, איך הייתי?"
יועץ: "בהתחשב בעובדה שהתכנית לא ישימה, זה היה פשוט רעיון מעולה. ואל תשכח לקחת את הפודיום, עוד נצטרך אותו".