במקום לכותל, לך לעיסאוויה, סע לגטאות מאחורי הגדר בירושלים

מר פרידמן היקר,

מאז נכנסת לתפקידך אתה מגלה עניין רב בירושלים ואין ספק שהדבר מעיד על אהבתך לעיר. אך כמו שאנחנו יודעים אהבה לבדה אינה ערובה לקשר בריא. גילוי נאות: ביחד עם שכניך לעתיד משכונת ארנונה הגשנו, עמותת עיר עמים, עתירה נגד הכיפוף הבוטה של חוק התכנון והבנייה שנועד לזרז את מעבר השגרירות האמריקאית  לשכונה ב-14 במאי.

אנו מאמינים בשכנות טובה והאופן שבו העברת השגרירות מתנהלת לא ממש תורם לה. שכניך לעתיד מוחים על הפגיעה הגורפת בסביבה ועל החומה שתקום מול עיניהם מבלי שניתנה להם ההזדמנות החוקית להתנגד ולהציע חלופות. כך, עוד בטרם תיכנס השגרירות למעונה החדש, היא תגרום נזק סביבתי, תקומם עליה גם את שכניה הישראלים ותשתמש באמצעים כוחניים כדי לקבוע עובדות בשטח. זו לא רק התחלה גרועה, זה סימפטום של בעיה גדולה הרבה יותר.

מר פרידמן היקר, אנחנו בירושלים מודאגים מאוד מיחסי שכנות ונדמה לנו שהבאים מבחוץ לא תמיד מבינים זאת. לאחרונה הכרזת שתחת השלטון הישראלי בירושלים יש מודל מרשים של דו קיום. סלח לי אבל זוהי אמירה טיפוסית לתייר שזה מקרוב בא. מי שמכיר את העיר מבפנים יאמץ נקודת מבט מורכבת יותר.

ברשותך, אציע לך כי בסיורך הבא בעיר תחרוג מהמסלול התיירותי המקובל של צילום על רקע מגדל דוד, פתק בכותל ושופינג בעיר העתיקה. לך לעיסאוויה, לא-טור ולסוואחרה, או בקר את שכניך לעתיד בצור באהר ובג'בל מוכבר. אם לא דרכה רגלך במקומות האלה, אינך לבד. רוב המדברים גבוהה-גבוהה על ירושלים, לא היו במקומות האלה מעולם. כך תגלה שלאחר 50 שנות שלטון ישראלי, תושבי מזרח ירושלים הם אחד הציבורים העניים ביותר בכל המרחב הישראלי והפלסטיני, להוציא את עזה.

מצבם של תושבי שכונות אלה עוד טוב בהשוואה ל-120,000 תושבי השכונות המזרח-ירושלמיות, שהגדר הפרידה מהעיר וכלאה בגטאות של הפקרה והזנחה כשכל תנועה שלהם אל העיר ובחזרה עוברת דרך מחסומים. כזכור לך בוודאי, תושבי מזרח ירושלים, המהווים כמעט 40% מאוכלוסיית העיר, הם תושבים ללא מעמד אזרחי, שעל פי חוק אינם משתייכים לקהילה הפוליטית השלטת. כך, אפילו החופש האזרחי שיש לשכניך בארנונה להיאבק על זכויותיהם ולהתנגד ללא פחד למהלכים פוגעניים, אינו מובן מאליו לתושבים שאינם נהנים מייצוג פוליטי ושהחוק אינו מספק להם הגנה ראויה מפני רודנות השלטון. ואגב הליכי תכנון, אם תבדוק את ההקצאה למגורים ולמבני ציבור ולעומתם הריסות הבתים, בשני חלקי העיר, תגלה את אחד התחומים המפלים ביותר בין אזרחים ישראלים לתושבים פלסטינים.

כל אלה, מר פרידמן, אינם מתכון לדו קיום. אם טרם הבחנת בכך זה משום שבניגוד לדימוי הרווח, הירושלמים ברובם אינם קיצוניים. אנו מודעים לחיינו על פתחו של הר געש ומשתדלים לשמור על תנאים מינימליים של חיו ותנו לחיות. אכן לפעמים המרחב המשוגע שלנו מייצר חיבורים מרגשים אבל זה למרות ולא בגלל המציאות שנגזרה עלינו.

מציאות זו תלויה באיזונים עדינים מאוד, ולצערי, הממשל שאתה מייצג לא ממש תורם להם. כשהנשיא טראמפ נימק את החלטתו להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים בצורך להכיר במציאות, לאיזו מציאות בדיוק הוא התכוון? הכרה במציאות כל כך לא מאוזנת מקצינה את חוסר האיזון ומתקפת אותו. ודווקא בתנאים של חוסר איזון קיצוני, להחלטות בעלות חשיבות סימבולית כמו הכרה בריבונות ישראלית בירושלים והעברת השגרירות יש משמעות עצומה. ועוד בחרתם בתאריך, 14 במאי, שאינו מובן אלא כהתגרות נוספת בתושבים הפלסטינים. אני מבינה שהרחקתי לכת, אבל אנא הרשה לי להוסיף עוד עצה קטנה בין שכנים: אם יש שיעור שהעיר הזו מלמדת הוא  פרק בסבלנות. אם אתה באמת אוהב את ירושלים, אנא כבד את חוקי המקום, החל במינהל התקין וכלה במהות העמוקה של העיר, שהינה ותמיד תהיה ביתם ובירתם של שני עמים.